ערך מומלץ: ארס
ארס הוא תמיסה ביולוגית המופרשת על ידי בעל חיים ומורכבת מרעלנים העשויים מריכוז גבוה של חלבונים פפטידיים, מולקולות קטנות ומלחים, ואנזימים הפועלים לשיבוש תפקודן הנורמלי של מערכות שונות בגוף. הארס מיוצר בגופם של חלק מבעלי החיים למטרות התגוננות, תחרות, הכנעת הטרף והאצת תהליך עיכולו, ואצל טפילים לעתים ישמש כחומר משתק. מינים מסוימים מנצלים את הארס למטרות משניות ובצורות ייחודיות. בעל חיים ארסי יחדיר את ארסו באמצעות פציעת גוף המותקף על ידי: הכשה, עקיצה וכן הלאה, אמצעים אלה מבדילים אותו מבעל חיים רעיל אשר יחדיר את רעלו באמצעות בליעה, ספיגה דרך העור/ריריות או שאיפה.[1]
הארס התפתח במרוצת האבולוציה בקרב בעלי חיים שונים, ויש גיוון רב באופני העברתו מן התוקף לקורבן. הוא בנוי מאבני-היסוד הזעירות והחיוניות ביותר לתפקוד מערכות הגוף, אשר עברו מוטציה ותפקידן התהפך לרוב על מנת לשבש את פעילות המערכות האלה. התפתחות הארס במגוון גדול מאוד של מיני בעלי חיים היא דוגמה לאבולוציה מתכנסת ובעלת מאפיינים הומופלסיים – כלומר ללא נוכחות אב קדמון משותף.
משפחות בעלי החיים הנושאות ארס הן מגוונות ביותר ובעלות מאגר גנטי עצום הנמצא בלמעלה מ-100,000 מינים ארסיים. הקידודים הגנטיים של רעלני הארס השונים נבחרו באופן אקטיבי במרוצת האבולוציה כשלכל אחד מהם יש ייעוד ומטרה מוגדרת בהתאם לטרף של טורף ספציפי, כך שהארס ועוצמתו הותאמו במיוחד לסוגי הטרף של טורף כזה או אחר.[2][3]
עוצמת הארס נבחנת במדד שנקרא LD50. עם זאת, בעלי החיים הארסיים האחראים לעשרות אלפי מקרי מוות בקרב בני אדם מדי שנה הם אלה הנפוצים בסביבתו הקרובה ולאו דווקא הארסיים ביותר.[4] בעת העתיקה בני האדם עשו שימוש בארס בתור כלי נשק ולצורכי רפואה. בימינו ישנן תרופות רבות שנרקחו מארס. תעשיית הפרמקולוגיה מגלה עניין רב בתחום זה, ומתנהלים מחקרים רבים לצורך ייצור תרופות חדשות ממרכיביו.[5]
